"עמוד ענן" תפס אותנו מוכנים מאוד! אותנו? מערכת החינוך בישראל.
כבר שנים שאנחנו נערכים לרגע שבו חלילה, מכורח המציאות בה אנו חיים בדרום הארץ, מציאות משתנה מרגע לרגע ומצב בטחוני לא ברור ולא רגוע, תפרוץ מלחמה/ מבצע למיגור הירי על יישובי עוטף עזה והדרום.
אחרי מלחמת לבנון השנייה בשנת 2006 ומבצע " עופרת יצוקה" בעזה בשנת 2009 פותחו במשרד החינוך תוכניות להתמודדות עם מצבים בהם ייאלצו תלמידי ישראל לשבת בבית תקופה ארוכה, עקב מצב בטחוני שלא ייאפשר להם ללכת לבית הספר ולקיים חיי שגרה. התוכניות נבנו בשני מישורים:
המישור הרגשי - התמודדות עם מצבי לחץ וחרדה, ואירועים פוסט טראומטיים.המישור הלימודי - ניהול למידה מרחוק, כאשר התלמידים אינם יכולים להגיע לבית הספר, מסיבות בטחוניות.
במישור הרגשי - תוכנית "חוסן חינוך" |
מחקרים שנערכו בארץ ובעולם מראים כי בשבועות הראשונים לאחר אירוע טראומטי, בין 35% ל-80%
מהילדים (בהתאם לחומרת האירוע) מדווחים על סימפטומים פוסט-טראומטיים חמורים, כולל דיכאון,
חרדה ופחדים. רוב הסימפטומים פוחתים במהלך השנה הראשונה לאחר האירוע. אולם, אחוז
משמעותי מהילדים (בין 10%-15%) ממשיך לסבול שנים לאחר מכן.
על רקע זה, פיתח מרכז "חוסן" מודלים חלוציים להתערבות עם אלפי ילדים בעזרת מחנכי הכיתות
בחיזוק החוסן האישי במצבי לחץ מתמשך וכן במצבי טראומה ואסון המוני.
תוכנית "חוסן חינוך" פועלת בשני מעגלים: הראשון, באמצעות תכנית ייחודית שמועברת בבתי הספר, המופעלת במהלך שנת הלימודים וכוללת: (א) איתור של ילדים ובני נוער בסיכון לתגובות פוסט-טראומטיות. (ב) תכנית הוראה ייחודית בכתות המתמקדת. מטרות התכנית:
מטרת מודל זה, אשר אומץ על-ידי משרד החינוך, הינו פיתוח החוסן הבית ספרי והגברת המוכנות להתמודד עם אסון המוני.
לאחר מבצע "עופרת יצוקה", בתחילת שנת 2009, פיתח מרכז "חוסן" על שם כהן-האריס, יחד עם
משרד החינוך ובשיתוף עם רח"ל – רשות החירום הלאומית, תוכנית חינוכית לעיבוד החוויה של
התלמידים והמורים שתאפשר להם להתחיל פרק חדש מחוזקים ומועצמים:"היום שאחרי"
מאז תחילתה, הוכיחה התכנית שיפור ניכר הן אצל הילדים במסגרת התכנית, הן אצל
ההורים שילדיהם השתתפו בתכנית והן באווירה הבית-ספרית. מורים ומנהלים מספרים על שינוי
תרבותי שחל בבית-הספר, בשפה המדוברת (שפת "חוסן"), במיומנויות ההתמודדות ברמת
המחנך וברמת התלמיד, בתחושת המסוגלות להתמודד עם מצבי טראומה, וביישום הלמידה
באירועי דחק יומיומיים (למשל אלימות, מבחן). עד היום הופעלה התוכנית ב - 6 ערים
(חיפה, כרמיאל, קרית ים, אשקלון, באר שבע וקרית גת) ב - 80 בתי ספר, שבהם למדו
כ – 20,000 תלמידים.
בהצגה של ילדי בית ספר "בית יחזקאל" באשקלון, בנושא הכלים של תוכנית "חוסן חינוך"
|
להלן הגדרת משרד החינוך ללמידה בשעת חירום (מתוך: מתוך חוזר מנכ"ל חוזר מנכ"ל תשסד/7(ב),ח' אדר תשס"ד, 1 במרס2004 ):"שעת החירום עלולה למנוע קיום מערכת סדירה של לימודים בגלל החשש לפיקוח נפש.גם בשעת חירום אנו מעוניינים לשמור על מסגרת חיים נורמאלית ככל האפשר ועל מניעת ביטול תורה;לכן עלינו לקיים מסגרת שתאפשר לתלמידינו להמשיך בלימודיהם בתנאים סבירים,תוך ניצול כל האמצעים העומדים לרשותנו.בשעת חירום תתממש האוטונומיה הבית-ספרית הלכה למעשה,ומערכת החינוך תסייע לבתי הספר לפעול בהתאם לתנאים המיוחדים שלהם. "
ואכן, במסגרת "תכנית התקשוב הלאומית", ניתנו המשאבים המיידיים ליישובי הספר בצפון ובדרום והוקמה תשתית שתאפשר לקיים למידה מסוג זה. נבנו אתרים בית ספריים, תורגלה תקשורת של הורים ותלמידים עם המחנכים והמורים, וכן נעשתה למידה מתוקשבת ופותחו יחידות הוראה מתוקשבות, וכך, כאשר הגענו לרגע האמת, תפסו אותנו מוכנים כיאות!ולאחר המבצע, מיד עטו עלינו (רכזי התקשוב) ובקשו מספרים. כל בית ספר נמדד במספר המשימות שהועלו לרשת, נבדקו כמה עבודות העלה כל מורה, כמה משימות ביצע כל תלמיד, ספרו כמה כניסות לאתר היו לכלל תלמידי ביהס, כמה אחוזים מהתלמידים כתבו בפורום, באיזו כיתה נרשם המספר הגדול ביותר של המשתתפים בבלוג ועוד ועוד נתונים סטטיסטיים שמלחיצים נורא!!!!
בשביל מה זה טוב? האם באמת צריך להלחיץ מורים, הורים ותלמידים ולחייב אותם להגיש/לבצע/להכין משימות מתוקשבות? מה עם המשפחות שנסעו מחוץ לעיר? מה עם הילדים שלא הצליחו להתמודד עם הפחדים? מה עם המורות המטופלות בילדים צעירים ועסוקות בלטפל בהם? האם באמת מצופה מתלמידים לקיים שגרת למידה כאשר העולם סביבם סוער?
גם אני חוויתי באופן אישי את ה"סטרס". פעם ראשונה, כתושבת הדרום שנאלצה להתרוצץ בין ממדים בימים ובלילות, ופעם שנייה, כרכזת תקשוב שצריכה להניע מערכת כל כך גדולה ומסועפת של למידה בשעת חירום.
...אז רצתי מהר לאתר "חוסן" וקראתי מה עליי לעשות כאשר אני בלחץ מהממונים שלי.....נשמתי...הפרחתי בועות סבון.... גייסתי את החבר הגמד שלי...קראתי את המכתבים שאדם כתב לי...וסופסוף יכולתי לשוב ולנשום...וכמובן, חזרתי למלא את הדו"חות...
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה